חלוצה משוגעת

 

מניה שוחט1

מניה שוחט (בשמלה שחורה) עם חלוצות אחרות

ההיסטוריה של הציונות נכתבה בידי גברים, אין ספק. שלל חלוצים נועזים וחיילים אמיצים שהקריבו את חייהם למען המולדת ממלאים את דפי האתוס הציוני. ובנוסף לכך, הרעיון שהיה מונח ביסוד הציונות, של יהודי חדש חזק ומגן על עצמו, היה קרוב מאוד לתפיסה הפופולריות של גבריות, וכך הפך התיאור ההירואי של גברים לדבר טבעי ומובן מאליו.  אולם היו נשים שהשפיעו עמוקות על התפתחות החיים היהודיים בארץ ישראל. למרבית הצער הן לא זכו למקום הראוי בספרי ההיסטוריה, בעבר ואף היום.

אי אפשר להגזים בחשיבותו של הקיבוץ בהיסטוריה של הציונות – רעיון שנהגה ומומש לראשונה על ידי מניה שוחט (1961-1780).  היא נולדה בגרודנו, חלק מהאימפריה הרוסית, בת שמינית למשפחה בת עשרה ילדים. סבה היה אחד מחייליו של נפוליאון שנשאר ברוסיה, התגייר ונשא אישה יהודייה. הם היו יהודים חילוניים בני המעמד הבינוני, אולם בנם, אביה האהוב של מניה, הפך ליהודי אורתודוקסי אדוק. בני המשפחה ניסו להניע אותו מלהתקרב אל הדת אך ויתרו לאחר שניסה להתאבד.

אפשר לתאר את אישיותה של מניה כתערובת של דיכאון ואובדנות ונטייה לפעול בדרכים בלתי שגרתיות ומלאות דמיון.  כבר כילדה מצבי הרוח המשתנים שלה מנעו ממנה מללמוד בבית ספר. בנערותה ברחה מהבית, התחפשה לגבר, ומצאה עבודה כסבל. לאחר מכן עבדה בנגרייה של אחיה, תחום שהיה אז גברי לחלוטין. סבלם ועוניים של העובדים הפשוטים נגע לליבה והיא אימצה לגמרי את האידאלים הסוציאליסטיים. היא הצטרפה ל”בונד“, מפלגה יהודית סוציאליסטית מהפכנית, ומאוחר יותר ייסדה מפלגה סוציאליסטית יהודית, שהתפרקה בשנת 1903. מאוכזבת ומדוכאת היא נענתה להזמנה של אחיה ונסעה לפלסטינה.

כמו חלוצים רבים לפניה, מניה התאהבה בארץ. היא הצטרפה למסע של אחיה שחיפש מים ומחצבים. רכובים על סוסים הם תרו את הארץ, מהגליל לירושלים, ממדבר יהודה לנגב. המסע של האח והאחות, מלווים בשני חברים, ארך שבועות. מניה גזרה את שערה והסתובבה עם שיער קצר; שתי הנשים היו לבושות כגברים. מאוחר יותר היא אמרה שקשה לרכב על סוס עם שמלה ארוכה, אך אין ספק ההופעה שלה העידה על התנגדות להתקשטות הנשית. היא מדגימה היטב את אופיו של הפמיניזם הסוציאליסטי – ממוקד בדיכוי חברתי וכלכלי של האישה, לא בתפיסה עצמית וזהות נשית. מניה רצתה לעבוד כמו גבר וללבוש בגדים גבריים. רק פעם אחת, בהיותה ילדה, היא חפצה בשמלה מקטיפה, אולם התביישה לבקש זאת מהוריה.

המסע בפלסטינה חילץ אותה מהדיכאון והיא החליטה להישאר, מוותרת על התקווה לקחת חלק במהפיכה הסוציאליסטית ברוסיה. היא שאפה ליישם רעיונות סוציאליסטים בחברה היהודית. אולם חלוצים שהיו פה לפניה ראו בה אישה מופרעת – שלא לומר משוגעת – בעלת רעיונות מוזרים על שוויון בין אנשים. אך היא לא וויתרה. בשנת 1908 היא הייתה זו שיזמה את היישוב החלקאי הקולקטיבי הראשון בסג’רה בגליל, באדמות שקנה הברון דה רוטשילד. הקבוצה הקולטיבית הזו הייתה למעשה הקיבוץ הראשון – דרך חיים שהייתה לה תרומה משמעותית וייחודית למדינת ישראל.

מניה נישאה לישראל שוחט, גבר נאה שהיה אחד ממייסדי “השומר”, ארגון ראשון של הגנה עצמית יהודית. ביחד הם ניהלו את סג’רה. תוך כמה חודשים מנתה הקבוצה שמונה עשר חברים, מתוכן שש נשים, שלבשו מכנסיים כשעבדו בשדות ועל חגורתן נשאו אקדח. היה משהו שדומה לכת בקבוצה הזו: בדיחות משותפות, רוח לא קונפורמיסטית, עוצמה גופנית ונפשית, והבנה עמוקה של חקלאות. ביחד עיצבו מניה וישראל את העקרונות העיקריים של החברה הישראלית בשנותיה הראשונות: הגנה עצמית צבאית והתיישבות כפרית סוציאליסטית.

מניה לא התעלמה מהסכסוך הערבי-ישראלי; העמדה שלה כלפי הערבים הייתה אמביוולנטית.  כסוציאליסטית היא רצתה לייסד איגודים מקצועיים בקרב הקהילות הערביות. כציונית היא נאלצה להודות שיש ניגוד אינטרסים בין  החלוצים הציוניים והכפריים הערבים והבדואים. אולם לעתים מזומנות היא גילתה הערצה כלפי ערביי המקום – שוקעת בשיחות ארוכות עמם, מבקרת בכפריהם ואף מנסה לאמץ את המנהגים שלהם.

עם ייסודה של מדינת ישראל תפסו מנהיגים אחרים את מקומם של מניה וישראל. היא הצטרפה לקיבוץ אחר, הוא עקר לתל אביב, מותיר אותה עם שני ילדיה. בנה, טייס בחיל האוויר הבריטי ואחד ממייסדי חיל האוויר, התאבד בשנת 1967. בתה חיה באוסטרליה. נכדתה, אלונה איינשטיין, הייתה אישתו הראשונה של אריק איינשטיין שחזרה בתשובה. אולם מניה, למרות יסוריה, לא השתנתה: נאבקת עם דיכאון, מוצאת נחמה בפעולה נחרצת ותמיד מחפש דרכים חדשות להפוך את החברה לטובה וצודקת יותר.

?רוצים להגיב