על ציונות ומגדר – שרה טהון

נשים רבות, מעניינות ויוצאות דופן, לקחו חלק במאבק הציוני, אולם רק חלק קטן מהן מצא את דרכו אל ספרי ההיסטוריה. הללו מלאים לא רק במנהיגים וחיילים אלא גם בעסקנים למיניהם, אולם למצער נשמטו שמותיהן של נשים שראויות היו להיזכר בשל פועלן לטובת הכלל.

שרה טהון (1920-1881) נולדה בלמברג, אז גליציה, בת להורים בעלי תודעה פמיניסטית. אף שגדלה במשפחה ענייה, הוריה שלחו אותה לגימנסיה הראשונה לבנות בעיר, ושם הפכה לתלמידה מצטיינת. בשנת 1903 נסעה לברלין ושם פגשה את בעלה, יעקב טהון, פעיל ציוני שהפך מאוחר יותר לאחד ממנהיגי הישוב, ויחד עלו ארצה. אסונות רבים פקדו את הזוג, שלושה מתוך חמשת ילדיהם נפטרו בגיל צעיר, אולם הם הקפידו שלא לחדול מפעילות ציבורית, ואולי אף מצאו בכך נחמה.

שרה, שהתחנכה על ברכי הפמיניזם, ראתה בקידום נשים בארץ ישראל מטרה שאין נעלה ממנה. כבר בגרמניה הצטרפה אל “ארגון הנשים לעבודה תרבותית של נשים בארץ ישראל”, והיא הייתה נחושה לשפר את מצבן של הנשים בארץ. לתנועה הציונית היה יחס אמביוולנטי אל הפמיניזם. מחג גיסא, השינוי העמוק והעקרוני בחיי העם נתפס בעיני רבים כהזדמנות ליצור חברה שוויונית יותר, להפוך את הנשים לבעלות זכויות שוות. מאידך, רוחה של הציונות בראשיתה משקפת את רוח התקופה ואת הדעות הקדומות שרווחו אז – הרי רק בשנת 1918  ניתנה זכות ההצבעה לנשים בבריטניה, וב-1920 בארצות הברית. בעשור הראשון של המאה העשרים היו שראו בפמיניזם רעיון מופרך. שרה פעלה לטובת הנשים אולם היא הייתה משוכנעת מעל לכל ספק כי שוויון זכויות לנשים משמעותו חברה משגשגת יותר. חברה בה נשים עובדות ולוקחות חלק פעיל בחיי הציבור תהיה בהכרח עשירה ומוצלחת יותר.

המצב הכלכלי בפלסטינה א”י בעשור השני של המאה העשרים, ובפרט בשנות מלחמת העולם הראשונה, היה קשה מאין כמותו. רעב שרר בכל מקום ומגפות פרצו. חלק ניכר מהתרומות ליישוב היהודי פסקו והשלטון העות’מני גירש עשרת אלפים איש מתל אביב בתואנה שכך יוכל להגן עליהם. תקופה זו, על המשמעותיות הכלכליות והחברתיות שלה, איננו מוזכרת לעתים מזומנות. המחסור הביא נערות יהודיות מבתים מהוגנים לעסוק בזנות. המצוקה הייתה כה קשה עד שהנערות הסכימו לכל דבר ובלבד שמשפחתן תשרוד. שרה טהון הקימה ארגון לסיוע כלכלי למגורשים, שסייע למשפחות לרכוש מצרכים. אולם בכדי למגר את הזנות החליטו נשות הארגון, ושרה בראשן, שיש להעניק לנערות חינוך מקצועי – יש  ללמד את הנערות לרקום. שרה הקימה בית ספר למלאכת יד  ולימדה נערות בגילאים שונים לרקום.

בימינו נוהגים לראות שוויון בין נשים וגברים גם במונחים של בחירת מקצוע. פמיניסטיות מעודדות נשים לבחור מקצועות שנתפסים כגבריים. אולם יש לזכור שגם במערב אחת הדרכים בה הגיעו נשים לשוויון כלכלי הוא דווקא באמצעות עיסוקים שנתפסו כנשיים. אסתי לאודר מכרה תמרוקים והפכה לבעלת אימפריה כלכלית, מרתה סטיוארט הפכה את טיפוח הבית למפעל עצום, מנקודת מבט זו עצם ההכנסה חשובה יותר מאשר המקור שלה. שרה טהון סברה שאם יעלה בידן של הנערות להרוויח מעט כסף הן יהפכו לשותפות שוות במשפחה ובחברה, ואז יוכלו לפנות גם אל מקצועות אחרים.

כידוע, בראשיתה של  הציונות היה לחקלאות תפקיד מכריע ו”יהודי חדש” היה אדם שעוסק בעבודת אדמה. שרה תמכה בהקמת “חוות העלמות” (שנידונה בבלוג זה) וסייעה בהשגת תרומות. אולם כשביקרה בחווה נוכחה להפתעתה שהנשים אינן מנקות את המטבח, הן עצמן כמעט ואינן מתרחצות, הן גזרו את שערן ונמנעו מכל טיפוח נשי. מבחינתן המשמעות של שוויון הייתה להיות כמו גברים. שרה התנגדה לכך נמרצות, באומרה “מתוך שאיפתן להידמות לגברים בכל דבר באות הן לידי כך, שחדלות לשים לב לחיצוניותן, גוזזות את שערותיהן ומשתדלות להסיר מעליהן בכוונה אותו חוט החן המיסטי המתוח על פני כל עלמה צעירה.” גם פה היא הקדימה את זמנה. היום השיח הפמיניסטי מתייחס לשאלה האם שוויון הוא זהות, ולעתים מזומנות נשמעת הטענה שנשים שרוצות להיות חברות שוות בחברה אינן צריכות לאמץ את המודל הגברי.  שרה הסתייגה באופן עמוק מהרצון להידמות לגברים. תחושת הערך העצמי לא צריכה לנבוע מכך שאישה דומה לגבר אלא דווקא מתוך הישגים שלה כאישה. ייתכן שהעמדה שלה הייתה גם מושפעת מכך שהיא הייתה ביסודה טיפוס עירוני. אידאולוגיה ציונית הביאה אותה לתמוך בנשים חקלאיות אולם היא עצמה נטתה אל חיי העיר.

תרומה נוספת של שרה טהון הייתה איחוד כוחות של ארגוני נשים. במקומות שונים בעולם הבינו נשים שלא יוכלו לפעול בנפרד  כנגד האפליה והדרך היחידה להתקדם היא באמצעות התאגדות של כוחות פמיניסטיים. שרה עמלה רבות לייסד ארגון של נשים, ובשנת 1919 יוסד ארגון נשים ארצי. שרה רצתה להיבחר לאסיפת הנבחרים הראשונה בשנת 1920, אולם היא נפטרה שלושה שבועות קודם לכן מקדחת. על קברה חקוקות המלים “מייסדת איחוד הנשים העבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל.”

בית ספר לעבודות יד בירושלים מיסודה של שרה טהון. הארכיון הציוני

Leave a Comment