מונלייט: סיפור אהבה ישן נושן

“מונלייט” (אור ירח), שזכה בפרס האוסקר  כסרט הטוב יותר לשנת 2016, פורש בפני הצופים את חייהם של השחורים העניים בפלורידה: מצוקה כלכלית, אלימות, סמים, חיים מרודים וקשים שנדמה שאין מהם מוצא. הסרט עוקב אחרי שלוש תקופות בחייו של הגיבור, שיירון: בילדותו, כשהוא בגיל ההתבגרות וכאדם מבוגר.  אנו רואים אותו הופך מילד מפוחד לסוחר סמים מאיים.

שיירון הוא בן לאימא חד הורית, מכורה לסמים ולעתים נאלצת לעסוק בזנות. ילדים מציקים לו בלא הרף. כשהוא נמלט מהם הוא נופל לזרועו של חואן, סוחר סמים, שפורש עליו את חסותו. בבית בו הוא מתגורר עם חברתו מוצא  שיירון הגנה וחום שחסרים לו כל כך בביתו שלו. אולם לאחר שהוא מגלה שחואן  מספק סמים גם לאמו הוא עוזב את הבית ושב לבקר בו רק לאחר מותו של חואן.

בשלב בשני שיירון הוא בגיל ההתבגרות, עדיין חשוף להתעללות מתמדת של הנערים בכיתה ומתמודד עם אימא מכורה לסמים. רק נער אחד, קווין, מתקרב אליו והופך לחברו. ברגע של קרבה נפשית ביניהם מתפתח גם מגע מיני מסוים. אולם לאחר מכן הנערים בכיתה מאלצים את קווין להכות את שיירון, שנותר ובוכה וזב דם על הרצפה. הפרק מסתיים כשהוא שב לכיתה, פניו מעידות שהוא אינו יכול לשאת עוד את הייסורים, הוא מניף כיסא ושובר אותו על גבו של  הנער שהתעלל בו.

בשלב השלישי בחייו שיירון הוא גבר שרירי ומעורר פחד, סוחר סמים באטלנטה שהכול יראים מפניו. אמו נמצאת בבית חולים לגמילה מסמים. להפתעתו מתקשר אליו קווין, לאחר שלא התראו במשך שנים. שיירון מחליט לנסוע להיפגש אתו. במפגש ביניהם, שיאו של הסרט, אנו מגלים כי שיירון מאוהב בקווין מזה שנים, ומאז המגע המיני ביניהם הוא לא הניח לאיש לגעת בו. בביתו של קווין, על שפת הים, הוא מניח את ראשו ברכות על כתפו של אהובו.

הסרט זכה לשבחים רבים בשל ההצגה המורכבת ולא פלקטית הן של חיי העוני של התפתחות הזהות ההומוסקסואלית של הגיבור. בשכונות  העניות יש אלימות קשה — אך גם חסד ונדיבות. וגילוי הזהות ההומוסקסואלית היא תהליך מורכב של התוודעות הנער אל עצמו.

אולם אם נפשיט את הסיפור משני הממדים הללו ונבחן אותו רק מנקודת מבט אוניברסלית, נגלה סיפור אהבה מסורתי,  ישן נושן — שכמעט ואינו מוצג היום בספרות ובקולנוע. ננסה, לטובת הדיון, לתאר את הסיפור כיחסים בין גבר לאישה: הגיבור מתאהב באישה בנעוריו, מקיים אתה מגע מיני מוגבל ועדין מאוד בגיל הנעורים. היא עוזבת, אולם בשל זיכרון הרגע המאושר והאהבה אליה הוא אינו מתקשר לנשים אחרות במשך שנים ארוכות. כשהוא פוגש אותה שוב הוא מתוודה על אהבתו ומניח את ראשו בעדינות על כתפיה. האם הצופים היו מאמינים לסיפור? רואים בו תיאור אמין של המציאות?

הקשר החד משמעי בין רגשות למין, הזמן שעצר מלכת בעת הקרבה לאהוב, שנים של געגועים, העדינות שמאפיינת את הקשר המיני, הניגוד בין הקשיחות של הגיבור כלפי אחרים לעומת הרוך כלפי האהוב – סיפורי האהבה הגדולים של המאה התשע-עשרה והעשרים נבנו כך. מונלייט הוא סיפור על אהבה  עמוקה, נטולת ספקנות, כמעט אנאכרוניסטית. סיפור טיפוסי יותר לימינו היה מתאר את שיירון מקיים יחסי מין גם בלי אהבה, בוחן את רגע הקרבה לחבר בפרספקטיבה שונה עם השנים, ומפתח קשר רגשי משמעותי עם גבר אחר.

אבל מונלייט הוא סיפור אהבה מונומנטלי – כמו ” אנה קרנינה”, “קזבלנקה”,  וכד’, ואולי יותר מכל אפשר לראות דמיון ל”מוות בוונציה” מאת תומאס מאן. אולם בניגוד למרבית סיפורי האהבה הללו, הוא מתקיים במעמד הנמוך ביותר של החברה, בקרב אנשים שהעובדה שנולדו בשכונות עוני מכתיבה כמעט לגמרי את חייהם, ורק מעטים – כמו קווין – מצליחים להיחלץ מהאלימות והסמים.

הרקע החברתי הקשה כל מבליט את אופיו המיוחד של שיירון, הופך את האהבה שלו למופלאה עוד יותר. אולם האם אין בכך הסתכלות מעוותת על העוני? רומנטיזציה של מחסור ואלימות? טענה דומה הועלתה כנגד כתיבתו של דוסטוייבסקי. אמרו שהאופן שבו הוא מתאר את האהבה וגדלות הנפש שצומחות דווקא בתנאי חיים קשים מצדיק את העוני, הופכת אותו לבעל ערך, חותרת תחת המאמצים למגר אותו.

קווין, בניגוד לשיירון, נחלץ מהפשע. הוא עובד כטבח, והוא גם אב לילד. הוא אומר במפורש שאף שחייו אינם מושלמים, הוא אדם מאושר. גם פה מתיישב הסרט עם רוחם של סיפורי האהבה המונומנטליים: הם מביאים את האוהב לשיאים מופלאים ושפל וכאב, אבל לא לחיים מאושרים.

Leave a Comment